זיהוי דמויות מוכחשות שמחבלות במערכות יחסים.

מתוך מאמרם של סידרה והל סטון  – "שיפוט ומה לעשות עם זה." המאמר נמצא באתר הרשמי של דר" הל וסידרה סטון (http://voicedialogueinternational.com © (April, 2000

קשה לדמיין משהו יותר הרסני למערכת היחסים – שיפוט מתמשך.   שיפוט שמתמשך זמן רב גורם לנזק ומערכת היחסים סובלת ומתדרדרת בהתאם.  בדרך כלל חבר משפחה אחד או יותר שופט וחבר משפחה אחר סופג את השיפוט, כאשר השיפוט יכול להיות לא מילולי או מילולי.   הרבה אנשים אפילו לא יודעים שיש להם שיפוטים.  השיפוטים נמצאים בתוכם במשך זמן כה רב עד שהם מזוהים לחלוטין עם השיפוטים ולא רואים את עצמם נפרדים מהם בשום דרך.  ישנם מקרים שאנשים גדלו במשפחות שבהם שפטו אותם כל הזמן, וכאשר הם הפכו להיות בוגרים הם התרגלו כל כך לביקורת שהם אפילו לא קולטים שכל הזמן אנשים "מתקיפים" אותם בשיפוטים (או שהם מתקיפים את עצמם על ידי שיפוטים עצמיים מטעם "המבקר הפנימי"). 

ארבע העקרונות הפסיכולוגיים שקשורים למערכות יחסים:

1. כל השיפוטים מבוססים על דמויות פנימיות מוכחשות.  

כל מה שאתה לא אוהב זה חלק פנימי מוכחש.  כל מה שמשגע אותך בבן/בת הזוג שלך, זה חלק פנימי מוכחש.  מצד שני כל מה שאתה כמהה מאוד אליו, רוצה אותו מאוד, ומעריך יתר על המידה זה גם חלק פנימי מוכחש.  "אמי החורגת היא מכשפה מגיהינום, האם אתה מתכוון לומר לי שהיא החלק הפנימי המוכחש שלי?, אין מצב שאני עומד לחבוק אותה, אין מצב שאני מנסה לאהוב אותה.  היא פשוט רוע טהור!".   אתה אומר כך, ואולי זה נכון, אבל זה לא משנה דבר.  עוצמת התגובה השלילית שלך גורמת לך לדעת בבהירות מוחלטת שאמך החורגת היא הדמות המוכחשת שלך.  ושהיא תרופה חיונית עבורך בכדי למצוא שלום פנימי ולהפוך להיות שלם.   איך זה מתרחש?   אתה גדל בסביבה משפחתית לא נעימה מבחינתך.  אבא שלך התחתן מחדש ואשתו החדשה היא ההופכית מאמך האמיתית.   האימא האמיתית שלך הייתה פאסיבית, אוהבת ואנשים יכלו לנצל אותה.  אבא שלך נפרד ממנה כאשר היית מאוד צעיר ואמך החורגת נכנסה לתמונה.  היא הייתה כל מה שאמך האמיתית לא הייתה – אנוכית, עצורה, מאוד מינית, מניפולטיבית, ודי סגורה מבחינה אנרגטית.  אתה דוחה אותה ומזדהה עם האימא הביולוגית שלך.

כיוון שיש כל כך הרבה מקרים שבהם אתה נפגע מאמך החורגת אתה מכבה את כל הרגשות החיוביים כלפיה ונכנס לברית עם אימא שלך שאיתה אתה מזדהה לגמרי.  אתה הופך להיות איש אכפתי ואוהב.  אתה פתוח מאוד מבחינה אנרגטית (עם מעט מאוד גבולות) ואתה נוטה לשפוט כל מי שמתנהג באופן מרוחק (אלא אם כן אתה מתאהב בבן אדם כזה).  אתה פשוט לא הולך להתנהג באופן שבו אמך החורגת מתנהגת! הדמויות הראשיות שלך הן כמו אימא שלך ואולי אפילו כמו אביך.  הן (הדמויות הראשיות שלך)  הן מה ששופט את אמך החורגת.  האגו המודע לא שופט.  דמויות ראשיות שופטות.  

המשימה הראשונה שלך היא להשתחרר מהדמויות הראשיות שלך.  המשמעות היא להיפרד גם מהחלק הפנימי הנחמד, האוהב, המשרת, הפתוח והנותן.  זה לא אומר שאתה נפטר מהחלקים הפנימיים האלו או הופך להיות מכשפה מרושעת.  זה אומר להיפרד מהם וללמוד להשתמש בהם באופן מודע ועם בחירה.

הצעד השני הוא להכיר שהמכשפה הרעה היא חלק ממך שאתה קברת.  באופן מדויק יותר, זה חלק בתוכך שהדמויות הראשיות קברו.  בדיאלוג הפנימי אנחנו בסופו של דבר מאפשרים לקולות האלו לדבר בכדי שאתה תוכל להיות מודע אליהם, לחוות אותם ואת המציאות האבסולוטית שלהם.  בסופו של דבר אתה תלמד להשתמש באנרגיית "המכשפה" באופן מודע.  האגו המודע יהיה מסוגל לפתוח את זרועותיו ולחבוק גם את האנרגיה האוהבת/האכפתית/הפתוחה וגם את האנרגיה היותר אנוכית/ החשוכה.

התגמול המתקבל הוא גדול.  אם אתה חי באור אז אתה יכול רק להסתדר עם אנשים באור.  כאשר אנרגיות חשוכות מגיעות לדרכך אתה מרגיש אבוד.   כשאתה לומד להשתמש באנרגיית המכשפה (כמו של אמך החורגת) תקבל כוח להתמודד עם החשכה.

לכן חשוב לשים לב לשיפוטים שלך, כבר היום, כבר עכשיו.  תכתוב את השיפוטים שלך על הנייר.  ברגע שתעשה זאת תהיה מופתע כמה עד תהליך המודעות שלך יואץ .  זכור, אין הכוונה שתהפוך לאדם שאתה שופט אותו.  אנחנו פשוט מבקשים ממך להיזכר בעובדה ששיפוטים מגיעים מדמויות ראשיות או מוכחשות.  ושקיימת שיטה שמאפשרת לשלב את החלקים המוכחשים ולהוציא אותם לאור.   

לחיות תחת שיפוט מתמיד, בין אם אתה שופט או סופג שיפוט, זה כמו לחיות בכלי עם מים מאוד מלוכלכים.   כאשר אתה יוצא מעולם השיפוט אתה צועד לתוך כלי שבו תמיד יש מים נקיים.  העולם שלנו זקוק נואשות לאנשים שיכולים לצאת מהביצות החשוכות ולעזור לעצמם ואחרים ולקבל בהירות. 

הרבה אנשים רוחניים שופטים את השיפוט ומנסים להרוג אותו.  זה פשוט אומר שעבורם, שיפוט הוא החלק הפנימי המוכחש.  מה שהם בעצם עושים זה לקבור את השיפוטים מתחת לפני השטח, ושם הם כמו פצעים פתוחים שמזדהמים ויכולים לגרום לנזק. לא ניתן להיפטר מהשיפוט אלא לנסות להתנהג באופן אוהב כלפיו.    במקום לנסות לקבור את השיפוטים, קבל את המשימה הרוחנית של לחבוק את השיפוטים שלך וללמוד איך להשתמש בהם כמורים.

2. פגיעות/רגישות נמצאת מתחת לכל שיפוט:  

כפי שהסברנו, שיפוט מבוסס על חלק פנימי מוכחש.  בנוסף לכך, מתחת לכל שיפוט יש פגיעות/רגישות שהיא  בדרך כלל לחלוטין לא מודעת.  לפעמים ישנה מודעות לרגישות אבל יש חוסר יכולת לשתף את הנקודות הרגישות שבתוכנו עם מישהו.  לדוגמא: ג'ון כועס על מרי בגלל שהיא תמיד מאחרת כאשר הם יוצאים לבילוי.  הוא הופך להיות יותר שיפוטי וכועס והיא מאחרת יותר ויותר. בפגישת טיפול בדיאלוג הפנימי שאלנו את ג'ון מה הוא מרגיש מתחת לכעס שלו?  מה הרגש שיש מתחת?  התשובה הייתה מפתיעה.  הוא אמר שכאשר מרי מאחרת הוא מרגיש שדברים יוצאים מכלל שליטה והוא מתחיל להרגיש מפוחד.  ג'ון מרגיש כך גם כאשר הבית מבולגן והוא שופט את מרי שהבית לא מסודר. 

ביקשנו מג'ון לשתף מה הוא מרגיש והייתה שיחה מדהימה ביותר.  ג'ון סיפר שבילדות הוא גר בבית מאוד כאוטי (מבולגן). אחיו היו רצים בהתפרעות ואמו לא ידעה כיצד להתמודד עם התנהגות הילדים.  אבא שלו היה אלכוהוליסט והוא נמנע לקחת כל אחריות הורית או שליטה על ענייני הבית.  כל הזמן הייתה תחושה בבית שהכל יוצא מכלל שליטה.  ג'ון החליט להיכנס לתמונה ולנסות להכניס סדר בבלגן.  הוא לקח על עצמו את תפקיד ה"הורה", ושימש כהורה לאחיו, לאחותו, לאימא ולאבא שלו.  הוא עשה כל מה שביכולתו בכדי שבית ילדותו יהיה מסודר פיזית ונפשית, ובכדי שתהיה לו תחושת שליטה.

בעקבות השיחה התבהרה הסיבה לשיפוט של ג'ון כלפי מרי.  כאשר מרי שמעה את הצד הרגיש והפגיע של ג'ון, זו הייתה חוויה מאוד שונה ממה מורגלת אליו – לשמוע באופן אינסופי את דברי תוכחה וגערות תמידיות מצדו.  בנוסף, ג'ון ראה שאשתו נושאת את הדמויות המוכחשות שלו ושהוא בסופו של דבר חייב להכיר בחלקים שהוא היה חייב לקבור כנער צעיר.   דמויות יותר רגועות, ספונטאניות ואוהבות כייף שבתור נער הוא היה חייב כל הזמן לשמור עליהם בשליטה. 

להלן דוגמא נוספת: ג'ולי ומרי הלכו למסיבה.  ג'ולי אוהבת לפלרטט, ומרי חוזרת מהמסיבה במצב רוח רע.  מרי מאוד שיפוטית כלפי ג'ולי כשהן מגיעות הביתה ואמרה לה שהיא התנהגה מאוד לא יפה, שהיא עושה צחוק מעצמה וגם ממנה (מרי).  מהי הפגיעות/הנקודה הרגישה שישנה מתחת?  לאחר שיחה בשיטת הדיאלוג הפנימי, מרי מודה שהיא מאוד מקנאה בג'ולי ושפלירטוט מפחיד אותה וגורם לה להרגיש שהיא הולכת להינטש.   בתהליך מרי שוחחה עם החלק הפנימי המוכחש שלה – אנרגיה אפרודיטית פלרטטנית שהייתה נעולה הרבה שנים כתגובה לאמה של מרי.  אימא של מרי הייתה מאוד אטרקטיבית ופלרטטנית והיו לה הרבה מערכות יחסים מחוץ לנישואין.  מרי לא רצתה להיות כמוה.

כאשר בעקבות שיפוטים עובדים עם הצד הפגיע/הרגיש ועם החלקים המוכחשים, זה עושה נפלאות למערכות היחסים האישיות שלנו.  למרבה הצער, אף על פי שאנחנו מודעים לתרומה של התהליך למערכת היחסים שלנו, זה לא לגמרי העלים את התחושה הנהדרת של צדקנות ("אני צודק") ו"זה אשמתך" כאשר שופטים את האחר.  אבל, באופן עקרוני החלטנו ששיפוט זה דבר לא טוב.  וככל שאפשר לצאת מזה יותר מהר, שנינו מרגישים טוב יותר ויש יותר אוויר נקי לנשום.

3. כל דמות מוכחשת מחפשת חום וקרבה.

האינטליגנציה של היקום פיתחה דרך מדהימה להכריח אותנו לחבוק את החלקים הפנימיים המוכחשים שלנו.  מערכות יחסים היא הזירה שבה התהליכים המדהימים האלה מתרחשים.  כל אחד מאתנו, מזוהה עם קבוצה של דמויות ראשיות שמגדירה את מי שאנחנו חושבים שאנחנו ומשפיעה על איך רוב האנשים רואים אותנו.  אין זה משנה עם איזה דמות אנחנו מזוהים, בצד השני גם באופן שווה וגם הופכי, יש דמות מוכחשת.  במערכות יחסים אנחנו כל הזמן נמצאים במגע עם חלקים פנימיים מוכחשים.  כאשר אנשים מסוימים מגלמים את החלקים המוכחשים שלנו אנחנו או נמשכים מאוד אליהם או שאנחנו מאוד שיפוטיים כלפיהם – או לפעמים גם נמשכים וגם שופטים.  העוצמה של התגובה שלנו קשורה בכמות החלקים המוכחשים, העוצמה של החלקים המוכחשים, והנקודות הרגישות שקיימות בחלקים המוכחשים.

אין דרך להימלט מהחלקים המוכחשים שלנו.  אנחנו נתחתן איתם או שהם יופיעו באחד מהילדים שלנו.   נשכור אותם לעבוד עבורנו או שהם פשוט יפלו מהשמיים ויופיעו בדרכנו.  לבני הזוג שלנו יהיה רומן עם אחד מהחלקים המוכחשים שלנו.   אנחנו נחיה את הטבע השיפוטי שלנו – או כקרבן של מישהו אחר ששופט אותנו. 

כל תגלית על חלקים שאנחנו מזוהים או מכחישים אותם, יכול לשנות באופן דרמטי את איכות חיינו ואת האופן שבו אנחנו מנהיגים את חיינו.  השיפוטים שלנו יכולים לעזור לנו ולהוביל אותנו ישירות לחלקים המוכחשים שלנו.  לכן חשוב לזכור את החוקים הבסיסיים:  החלקים הראשיים הם אילו ששופטים.   האגו המודע לא שופט.   מתחת לכל שיפוט יש אנרגיה של פגיעות ורגישות, בדרך כלל זה חלק פנימי מוכחש.

4. האנשים שאנחנו שופטים אותם הם המורים שאנחנו זקוקים להם.

כאשר אנחנו סוף סוף מכירים בכך שהשיפוטים שלנו מגיעים מהחלקים הראשיים שלנו ושהאדם שאותו אנחנו שופטים נושא את החלקים המוכחשים שלנו דרך מכניזם של השלכה, אנחנו מוכנים לתגלית מדהימה.  אנחנו מוכנים לגלות שהאובייקט שאנחנו שופטים או שונאים הוא המורה שאנחנו צריכים בנקודה זו בחיינו בכדי לעזור לנו להשלים את עצמנו.  אנחנו תמיד מחפשים מורים לבושי בחלוקים לבנים שילמדו אותנו על רוחניות – זה סוג מסוים של הוראה רוחנית.  בנוגע למערכות יחסים, המורים הכי טובים בחיים שלנו נמצאים בבית ומקום העבודה.  הם האנשים שאתה לא יכול לסבול וכל הזמן שופט ומדבר עליהם.   הגישה הזו לחיים עלולה לגרום לך להלם כיוון שהיא דורשת מהפכה בנקודת המבט.  כלומר במקום להרגיש צדקני בנוגע לשיפוטים שלך על האחר (הוא לא בסדר, אני בסדר) אנחנו מסתכלים על האדם השני ואומרים "אלוהים אדירים, לא יכול להיות שהוא העצמי המוכחש שלי, הוא הרי אוכל כמו חזיר!".   ברגע שאתה מקבל בחילה והלם, אתה מוכן לשלב הבא.   אם הגישה שלי כלפי האדם הזה לגמרי שלילית, כנראה שאני מזוהה עם דמות שחשוב לה להיות מנומסת ולאכול לפי החוקים והנורמות התרבותיות/חברתיות המקובלות. 

השלב השלישי הוא לפתח את היכולת לעשות הקשרים.  אני זוכר איך אימא שלי תמיד ירדה על אבא שלי שאכל יותר מדי ומהר.  אני מזוהה עם אימא ולא יכול לסבול את אבא.  אבא היה אדם מאוד ארצי ואמיתי, אבל הוא לא התנהג בדרך ארץ.  ואני יכול לראות שאח שלי הלך בדרכו, הוא מוזנח ומרושל כמו אבא שלי ואין לו מנהגי נימוס.

הצעד האחרון הוא להתחיל להעריך עד כמה הפשטות והספונטאניות שבאכילה של האדם שאוכל "כמו חזיר" היא מורה עבורך.  לא צריך להבין את הדינמיקה של כל התהליך.  פשוט צריך להתחיל להבין שאותו אדם עשה משהו עבורך.  יש לו את התרופה שאתה צריך: הדמויות המוכחשות שלך.   כשהמודעות שלך מתחילה להתבסס, דבר נוסף קורה.  החלומות שלך מתחילים להשתנות.   הגישה שלך כלפי "האויבים" משתנה וזה משפיע על הלא מודע.  חלומות חדשים שיכולים לעזור להעלות למודע את מה שהיה פעם חלק פנימי מוכחש, מתחילים להופיע.

לסיכום:

העולם שלנו מלא בשנאה ושיפוטים.  במקומות רבים שיפוט הפך להיות לדמות ראשית מקובלת, ואף אחד לא חשב על כמות הנזק שהוא עשה ועושה לאנשים אחרים.  בזירה הפוליטית זה אפילו נחשב כאומנות.  כשהיינו באוסטרליה והיה דיון על חקיקה מסוימת, ההתקפות הפוליטיות אחד כנגד השני היו כמעט שוות לרצח.   שמענו שניו יורקים שופטים אנשים מקליפורניה שהם יותר מדי משוחררים, חופשיים, ורגישים.  ואנשים מקליפורניה שופטים ניו יורקים שהם יותר מדי שכלתניים, קפוצים, ומתנהגים באופן הולם.  השיפוטים מבוססים על חלקים פנימיים מוכחשים.

אותם שיפוטים קיימים בנו במשך עשרות שנים כלפי האבות והאימהות שלנו, ההורים החורגים והילדים החורגים שלנו.  אנחנו שונאים מפלגות,  נבחרים פוליטיים, שחקנים ושחקניות.  אנחנו אפילו לא קולטים שאנחנו חיים בשיפוט מתמיד.  כולנו.  בביקורת תמידית.  הגיע הזמן לעצור ולהבין ששיפוט הוא כלי לריפוי באופן מודע.

זה הזמן לקבל את האתגר ולבחון את כל מערכות היחסים שלנו, לבדוק האם הן ממשיכות להיות תקועות בחול הטובעני של השיפוטים ולהתחיל בתהליך של שחרור עצמנו מהשיפוטים.   כשעושים תהליך מסוג זה דלתות חדשות נפתחות, יש יותר בחירה, והחיים פונים לכיוון מוצלח יותר.