הקולות הפנימיים – לגלות את עצמנו

נכתב על ידי דר' האל סטון וסידרה סטון  

דר' האל וסידרה סטון מספרים:

כאשר נפגשנו לפני כשלושים שנה, כל אחד מאיתנו כבר ידע את התשובות לרוב שאלות החיים. היו לנו לפעמים תשובות הפוכות אבל היינו מאוהבים וזה לא נראה כבעיה. למעשה,  היינו מרותקים מההבדלים ביננו וכשני פסיכולוגים קליניים בשלים ו"מבושלים", היינו  סקרנים לחקור אותם. 

האמת היא שכשהיינו מאוהבים רצינו לדעת הכל אחד על השנייה. אז כך היה שדיברנו על  החיים שלנו, על הרגשות שלנו, על הדמיון והחלומות שלנו. עשינו מדיטציות והתפללנו  ביחד. זו אכן הייתה אינטראקציה עמוקה. אבל לא היו בה חידושים. שנינו ידענו את מה  שידענו, עדיין לא ידענו מה שלא ידענו, ולא זזנו מהגבולות הללו . 

ואז יום אחד גילינו את הדמויות שחיות בתוכנו. דיברנו על פגיעות ורגישות והאל ביקש ממני (סידרה) לזוז  אל פינת החדר ולהפוך לילדה הפגיעה הזו במקום לדבר עליה. בטחתי בהאל אז קמתי  מהספה עליה ישבתי, והתיישבתי על הרצפה ליד שולחן הקפה, הרכנתי את ראשי ולפתע הכל השתנה. נעשיתי לגמרי שקטה וחוויתי את עולם בצורה שונה. קולות, צבעים ורגשות נעשו יותר עזים ממקודם . 

האישה המתוחכמת, רהוטת הדיבור וההגיונית נעלמה ובמקומה הייתה ילדה צעירה מאד.  הייתי מאד שקטה ומאד רגישה לכל דבר בסביבתי. הגבתי לאנרגיות במקום למחשבות.  הרגשתי דברים שלא חשתי עשורים, וידעתי דברים שלא היו ידועים לי במוח היומיומי שלי.  ידעתי ללא כל ספק, את המציאויות של הנשמה שלי. אחרי שעה לערך, האל ביקש ממני  לחזור למקומי המקורי על הספה ואני חזרתי לדרך הקיום הקודמת שלי בעולם…אבל הילדה  הקטנה הייתה עדיין עימי ואני אף פעם לא ממש איבדתי אותה מאז . 

ההתנסות הזו הייתה מאד חשובה לשנינו! האל ידע שמשהו חשוב ביותר קרה כרגע, שזזנו  למימד אחר של תודעה. בעבר שיחקתי בדיבור עם חלקים שונים בתוכי, אבל הם אף פעם  לא היו אמיתיים עבורי. כעת הם הפכו לאנשים אמיתיים – זו הייתה ילדה קטנה אמיתית! זה  לא היה רעיון או תסביך; היא הייתה ילדה עם חוקי התנהגות אמיתיים, רגשות, תפיס , ות תגובות והיסטוריה משל עצמה . 

זו הייתה ההתחלה של הדיאלוג עם הקולות הפנימים או דיאלוג עם משפחת דמויות פנימיות שחיות בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. התהליך נוצר כתוצאה מסקרנות אמיתית כלפי אדם אחר ונולד מאהבה.  היינו מאד נרגשים מהתגלית שלנו. הבנו שהנפש שלנו אינה אחידה אלא מורכבת מהרבה דמויות בתוכנו, ויצאנו למה שנהפך אחר כך, למסע שאינו נגמר . יצאנו לחקור מספר רב של דמויות פנימיות. דיברנו עם "השתלטניים", "המבקרים",  "המרצים" ו"רודפי השלמות/הפרפקציוניסטיים". דיברנו עם בטלני החוף, הרמאים והמניפולטיביים. דיברנו עם  חלק פנימי רגיש, וחלק לא רגיש, עם ילדים קסומים, משועשעים ורגישים, דיברנו עם  הרשעים, הנתינים והמלכים. דיברנו עם בעלי חזון ורואי הנסתרות. טווח הדמויות הפנימיות הוא  מדהים, נראה שהוא אינסופי .

דיברנו עם הדמויות המרכזיות שלנו (דמויות "ההנהלה"), שהיו מפותחות וברורות. הן ניהלו את חיינו, או כפי שאני אוהבת להגיד, הן נהגו במכוניות הפסיכולוגיות שלנו. הן היו אלה שהיוו את האישיות  שלנו. אילו הדמויות שידעו את "כל התשובות" כשאנחנו נפגשנו לראשונה. ואז יצאנו להכיר את  דמויות אליהן אנחנו "מתכחשים .“ מול כל דמות מרכזית הייתה דמות אליה התכחשנו, קברנו והדחקנו כדי שהדמות הראשית/המרכזית תוכל לשלוט בחיינו . 

הדמויות הפנימיות המרכזיות (דמויות "ההנהלה") היו מוכרות לנו, לכן היה לנו נוח איתן. היה קל לגרום להן לדבר ולהגיד  לנו באיזו חוכמה והצלחה הן מנהלות את חיינו. לעומת זאת, דמויות מוכחשות היו לא מוכרות  והן היוו איום על הדמויות הראשיות. כל דמות ראשית חשה שהדמות המוכחשת מהווה איום על  הבריאות הנפשית שלנו. לדוגמא הדמות המרכזית של הלוחץ אמרה: "מה יקרה אם תשחרר ותלמד להיות במקום לעשות? לעולם לא תרצה לעבוד!“ .   

כשדברנו עם דמויות מוכחשות, הרגשנו כאילו היינו בבית ובו מספר אינסופי של  דלתות המחכות להיפתח וחדרים לחקור אותם. הדמויות הללו אצרו בתוכן דרכים אחרות להסתכל על העולם, מידע חדש ותשובות יצירתיות לבעיות ישנות . 

אז גילנו עובדה מדהימה – דמות מוכחשת אצל אחד מאיתנו היתה דווקא הדמות הראשית אצל השני.  לדוגמא: לסידרה הייתה דמות חזקה של "מה אנשים יגידו?" בעוד שלהאל הייתה דמות של  "אני עושה מה שנכון עבורי- ולא אכפת לי מה יגידו". להאל הייתה דמות ראשית רוחנית במיוחד, בעוד שהדמות של סידרה הייתה יותר פרגמטית. האל היה המופנם ואילו סידרה הייתה מוחצנת.  להאל הייתה הדמות של הכלכלן הליברלי, ולסידרה היתה דמות של הכלכלנית השמרנית.  להאל הייתה דמות חסרת פחד של חקירת העולם הפנימי, ואילו סידרה היתה חוקרת ללא חת של העולם שבחוץ. וכך זה נמשך . 

דמויות הפכים אלה היוו אתגר. הם הוסיפו מימד נוסף ליחסים שלנו: שיפוט. כל הדמויות הללו היו כמו טילים – "מציתי להבות" קטנים של אלוהים שפגעו תמיד היכן שהכי כואב. ביחסים ביננו בדקנו וראינו שהשיפוט איננו רע, הוא פשוט סימן שיש לנו משהו ללמוד. כל פעם  ששפטנו אחד את השני, ידענו שאנחנו עומדים בפני דמות מוכחשת .  בעבר ניסינו מאד להימנע מלשפוט את האחרים. הרגשנו שאנחנו יותר מידי בוגרים ומפותחים בשביל זה. כעת למדנו להשתמש בשיפוט שלנו. כל פעם שחשנו בשיפוט, הבנו שמדובר בדמות פנימית מוכחשת שצריכה אינטגרציה (שילוב). אז הסתכלנו על השיפוט, בחנו אותו, הבהרנו אותו ומצאנו דמות עצמי מוכחשת. לדוגמא, סידרה אולי שפטה את האל על שהיה פזרן עם כספו. בחנו את השיפוט וראינו שהדמות הראשית של סידרה היא שמרנות כלכלית,  ואז עבדנו עם הדמות של הבזבזנית הגדולה והכלכלנית השמרנית שבה .   

המשכנו הלאה וחקרנו איך דמויות העצמי הללו פועלים במערכות יחסים. מערכות יחסים הן  אינטראקציה לא רק עם שני אנשים, אלא עם שתי קבוצות של דמויות פנימיות.  האינטראקציות הללו פועלות על פי תבניות ניתנות לחיזוי. כדי להפסיק לפעול מתוך האוטומט, ולהתחיל להיות מודעים לדמויות שניהלו אותנו, נכנסנו לתחום חדש של חקירה והבנה .    

הדיאלוג עם הקולות הפנימיים, היא דרך מקבלת ולא שיפוטים ללמוד על עצמנו ועל אחרים. אנחנו פשוט מסתכלים על מה שקיים. ישנם הקוראים לתהליך הזה מדיטציה מערבית, מכיוון שכאשר בוחנים לעומק דמות פנימית, המודעות שלנו – לקיום אותה דמות מתפתחת. מודעות זו היא משהו נפרד מהדמויות. המודעות מתפקדת כעד מתבונן – היא נושאת את הזיכרון והיכולת לזהות את את הדמויות כאשר הן פועלות בחיינו.  

אבל זה לא כל מה שקרה. אכן, חשוב שתהיה מודעות – מודעות לעצמנו – אבל היא רק מתפקדת כעד מתבונן. אנחנו חיים בעולם הזה, לא באשראם או במנזר. מי חי את החיים? ראינו שלאחר שנפרדנו מאחת מהדמויות הראשיות שלנו, נוצר שינוי איכותי בדרך בה אנו חיים את החיים שלנו. במובן הרוחני  העמוק ביותר, נפרדנו ממה שחשבנו שהיינו, ואיפשרנו לתהליך חדש לפרוץ, קראנו לו – האגו המודע . 

דיאלוג עם הקולות הפנימיים משמעו להיפרד מדמויות העצמי הרבות המרכיבות את הנפש  האנושית וליצור את האגו המודע הזה. אנחנו לא נפטרים מדבר. אנחנו חובקים את הדמויות הפנימיות שהן כבר שלנו, ומוסיפים אליהן את אלה שהתכחשנו אליהן. אנחנו יכולים לשמור על הדמויות  האהובות עלינו אך לא להזניח את האחרות .  ובעוד אנחנו חובקים את כל מה שאנחנו, בהדרגה אנחנו נעשים יותר מלאי אנושיות ובעלי  חמלה. אנחנו לא צריכים ללמוד חמלה, היא פשוט מופיעה. אחרי הכל כל הדברים בחוץ קיימים בתוכנו . 

אנחנו מרגישים שהאגו המודע הוא צעד אבולוציוני קדימה. האגו המודע כולל בתוכו הן מודעות והתבוננות והן פעולה של הדמויות. הוא נע מעבר לדואליות על ידי הכלת המתח בין ההפכים, ובגלל שהוא עושה זאת, הוא מאפשר לנו בחירות אמיתיות בחיים. הוא מאפשר לנו לחיות את הנתיב הייחודי לנו . כפי שמישהו כתב לנו לאחרונה: "יש משהו מובנה בשיטה שמזכיר לי  את המשפט – "הקשב לדרך, היא חכמה יותר מההולכים בה ".   

האל וסידרה סטון, 2001