ובוקר אחד, סוסו של האיכר הזקן ברח.
השכנים הביעו את תנחומיהם: "איזה מזל רע!" האיכר השיב: "נראה."
למחרת, הסוס חזר כשהוא מלווה בלהקה שלמה.
השכנים שמחו מאוד: "איזה מזל יש לך!" האיכר השיב: "נראה."
בבוקר הבא, בנו ניסה לאלף את הסוסים. הוא נפל ושבר את רגלו.
השכנים ניחמו: "איזה מזל רע!" האיכר השיב: "נראה."
יום אחד לאחר מכן, הצבא גייס חיילים. בנו של האיכר לא נקרא.
השכנים שמחו: "איזה ברכה!" האיכר השיב: "נראה."
האיכר יודע משהו שהשכנים שלו לא יודעים:
מה שקורה עכשיו, היום, עדיין לא הסתיים.
מי יודע איזו השפעה תהיה להם בעתיד?
לכן הוא נשאר רגוע, צנוע וממתין לפני שהוא מדבר
סיפור “סוסו של האיכר” מדבר על כך שאסור לשפוט ולהחליט מה טוב ומה רע – מהר מדי.
מה שנראה היום כמזל רע, מחר עלול להתגלות כברכה במסווה.
איש הלך ללמוד מחכם העיר.
הוא שאל שאלות בזמן שהמורה דיבר
ובתדירות רבה הביע את דעתו האישית.
בסופו של דבר, המורה הפסיק לדבר והגיש תה.
כאשר כוסו של האיש התמלאה, הוא המשיך למזוג.
"עצור!" אמר האיש. "אתה לא רואה שהכוס מלאה? לא נכנס יותר!"
"הכוס הזו דומה לך – מלאה בדעותיך שלך," השיב המורה.
"אם לא תרוקן אותה קודם, איך תוכל לטעום את התה שלי?"
גרסאות שונות של הסיפור קוראים לאורח "האדם המלומד".
כשאנחנו גדלים, הולכים לבית הספר, פוגשים אנשים וחיים את חיינו
כולנו הופכים במידה מסוימת לאנשים מלומדים.
ככל שנצליח לשחרר מוקדם יותר את ההנחות המוקדמות שלנו,
כך נוכל לשמור על ראש פתוח, להרחיב את נקודת המבט שלנו,
וללמוד את מה שנדרש כדי לגדול.
אל תיתן לכוס שלך לעלות על גדותיה.
רוקן אותה לעיתים קרובות – כדי שתוכל לטעום סוגים חדשים של תה.
יש ואשתו יצאו למסע עם חמורם.
ביום הראשון רכבו שניהם על גבו.
בעיר שמעו אנשים לוחשים: "איזה זוג אכזרי, להעמיס כל כך הרבה על החמור."
ביום השני רכב האיש והאישה הלכה לידו.
אנשים לחששו: "איזה איש אכזר, נותן לאשתו ללכת בזמן שהוא רוכב."
ביום השלישי האיש הלך והאישה רכבה על החמור.
אמרו האנשים: "איזה איש חסר אחריות, נותן לאשתו לרכב לבד."
ביום הרביעי שניהם הלכו לצדו של החמור.
שוב לחששו: "איזה זוג טיפש! למה ללכת אם אפשר לרכוב?"
לא משנה מה תעשה – אנשים תמיד ישפטו אותך.
גם אם לא נאמר אותן בקול, בין אם אנחנו חושבים שאתה טיפש או גאון
– תמיד נחשוב משהו.
אל תיתן למחשבות האלה לחלחל ולהשפיע על הדימוי העצמי שלך.
הן מעולם לא היו המחשבות שלך מלכתחילה.
סיפור “הזוג והחמור” עוסק בהתעלמות מדעתם של אחרים,
תוך הבנה שגם אנחנו נוטים להכליל ולשפוט.
כולנו עושים בחירות לא טובות מדי פעם.
כל אחד חי ופועל הכי טוב שהוא יכול באותו הרגע .
שני אנשים הגיעו למורה חכם כדי לקבל עצה.
האדם הראשון שאל: “אני חושב לעבור לעיר הזו. מה אתה חושב על העיר הזאת?
”המורה שאל אותו: “איך הייתה העיר הישנה שלך?”
“הייתה נוראית. כולם היו רעים. שנאתי אותה,” ענה האדם.
המורה חייך ואמר: “העיר הזו דומה מאוד.
אל תעבור לכאן.”
לאחר מכן נכנס האדם השני
ושאל אותו בדיוק את אותה שאלה: “אני חושב לעבור לעיר הזו. מה אתה חושב על העיר הזאת?
המורה שאל שוב: “איך הייתה העיר הישנה שלך?”
“היא הייתה נפלאה. כולם היו ידידותיים. אני פשוט מחפש שינוי” ענה האדם השני.
המורה חייך ואמר: “העיר הזו מאוד דומה.
אני חושב שתאהב להיות כאן.”
סיפור “המעבר” עוסק בהבנה שמה שאתה מחפש
זה מה שנמצא בתוכנו.
המחשבות והכוונות שלנו מעצבות את ההתנהגות שלנו,
וכך גם את התוצאות הנתפסות וגם את התוצאות בפועל.
אל תיתן למחשבות שליליות להצטבר ולהפוך לחיים שליליים.