דמויות מנהלות
בחיי היום יום – בעבודה, בבית הספר ועם חברים אנו עושים החלטות ופועלים פעולות. ההתנהלות היומית שלנו ברוב הזמן מנוהלת על ידי קבוצה קטנה של תתי אישיות שנקראת דמויות מנהלות. הדמויות המנהלות נוצרו משחר ילדותנו, הן אחראיות על ההישרדות שלנו, והן מחליטות אילו התנהגויות הן מקובלות חברתית ותרבותית. באופן זה הן עוזרות לנו לשרוד בצורה הטובה ביותר וליצור אישיות כללית שיכולה להתמודד עם העולם.
התפקיד המרכזי של הדמויות המנהלות שיושבות ב"הנהלה" שלנו הוא הגנה. ההנהלה מגנה על החלקים הפגיעים שבתוכנו ויכולה אפילו להציל את החיים שלנו על ידי זה שהיא מוודאת שנתנהג באופן הולם. הדמויות בהנהלה תמיד דרוכות, מגנות, ושולטות. בנוסף יש להן נטייה להיות שמרניות, זהירות ולקחת פחות סיכונים.
כיוון שההנהלה אחראית על ההישרדות שלנו, היא השולטת המרכזית בתודעה שלנו והיא גם שער הכניסה לתהליך הדיאלוג הפנימי. לא נוכל להגיע להרבה חלקים בתוכנו ללא אישור מחלקים שנמצאים בהנהלה. לכן, השלב הראשון הוא לזהות דמויות מנהלות ומגנות בתוכנו.
דמויות מוכחשות/ דחויות
דמויות מוכחשות או דחויות בתוכנו הן דפוסי אנרגיה שהודחקו באופן חלקי או לחלוטין מחיינו. מדובר בחלקים בתוכנו שהענישו אותם בכל פעם שהוא צצו – עונש יכול להיות הלקאה עצמית, השפלה בציבור, גערות והערות, ביקורת, שיפוטים וכדומה.
למשל, בגיל צעיר הדמות של הילד הרגיש שבתוכי היתה פעילה וגלויה. היא בכתה בקול כאשר לא קיבלתי ארטיק ואז אמא נזפה בי שאני כבר לא ילד קטן. דמות הילד הרגיש בתוכי התאכזבה מאוד מהציון שקיבלתי במבחן, ואז אמא והמורה אמרו לי שאין מה לההעלב ולבכות אלא פשוט ללמוד יותר ולהיות רציני יותר. "ההנהלה" שבתוכי למדה שוב ושוב שבכי ורגישות זה דבר לא מקובל חברתית ותרבותית, ולכן החלקים הרגישים שלי ובכללם דמות "הילד הרגיש" הודחו, נדחו והוכחשו.
התוצאה בבגרות היא שכאשר אני לא מקבל משהו שאני רוצה (למשל בוטלה החופשה השנתית, בת הזוג שלי סירבה לשתף איתי פעולה), הדמויות הרגישות שבתוכי עדיין מרגישות פגיעה/ אכזבה/ בכי אבל הן לא באות לידי ביטוי באופן מודע. אך, אותן אנרגיות מודחקות כן באות לידי ביטוי באופן לא מודע ויכולות לגרום לתופעות של התפרצויות כעס או זעם לא מוסברות, עצבות, דיכאונות וכו'. כאשר עושים דיאלוג פנימי עם חלקים מוכחשים, מנודים, ודחויים ונותנים להם מקום לדבר ולהביע את עצמם יש הקלה בגוף, משתחררת אנרגיה שהיתה אצורה בגוף, ויש שינוי ואיזון בכל המערכת הנפשית.
האני המודע
פריצת הדרך הדרמטית של דר' סידרה והל סטון היא הגילוי של "האני המודע". רוב הבחירות והפעולות שלנו בחיים נעשות באופן אוטומטי על ידי דמויות בהנהלה ההישרדותית שלנו (שהאגו מזוהה איתם) או באופן לא מודע על ידי דמויות מוכחשות ומודחות (שהאגו שלנו מדחיק אותם). במילים אחרות, רוב הזמן אנחנו פועלים באופן אוטומטי ולא מודע כך שיש לנו מעט מאוד בחירה בעולם. לפי שיטת הדיאלוג הפנימי, ככל שיתקיים יותר פעמים דיאלוג עם דפוסי האנרגיה (הקולות והדמויות) בתוכנו – האגו שלנו יהפוך להיות יותר מודע והתודעה שלנו תתפתח. ככל שהאגו יותר מודע הוא בעמדה טובה יותר לחבוק את כל חלקי העצמי שלנו מבלי להזדהות איתם. וכך בחיי היום יום "האני המודע" מאפשר לנו לעצור, להתבונן, להקשיב לקולות שבתוכנו ואז לבחור באופן מודע, אובייקטיבי וענייני בדפוסי האנרגיה (בדמות קול בתוכנו) המתאימים ביותר. כלומר מאדם שפועל באופן אוטומטי אני הופך להיות בעל בחירה.