************************
בחוויה שלי אני חיה בשלמות, וכולנו חיים כך. 

זו השלווה שאני פוסעת בה. אינני יודעת כלום.

אינני צריכה להבין כלום. 

ויתרתי על ארבעים ושלוש שנים של חשיבה שלא הובילה לשום מקום, 

עכשיו אני יכולה להיות בַּ'לא-יודעת'. 

לא נשאר בחיי  דבר מלבד שלווה ואושר. 

זהו המימוש העצמי המושלם 

הנמצא בהתבוננות בכל מה שנפרש לנגד עיני כעצמי.

                                        ************************

ארבע השאלות חשפו כל סיפור,

 וההיפוך הוביל חזרה אל מספר הסיפור – אני. 

אני מספרת הסיפורים. אני הופכת לסיפור שאני מספרת לעצמי. 

ואני מה שחי לפני כל סיפור. כל סיפור, כל דבר הוא אלוהים: המציאות.

 היא בוקעת החוצה מתוך עצמה, ומופיעה כחיים. 

היא חיה לתמיד בתוך הסיפור, עד שהסיפור מסתיים. 

מתוכה הופעתי אני בתור הסיפור שלי, 

עד שהשאלות הביאו אותי הביתה. 

מוצא חן בעיניי שהחקירה אמינה כל כך תמיד. 

סיפור; כאב; חקירה; אין סיפור. 

החופש אפשרי בכל רגע. זוהי "העבודה", ההתרה הגדולה.  

                                         ************************

החיים אחרי שלב החקירה הם פשוטים וברורים מאליהם

 כל כך שקשה לתאר.  

כל דבר נראה במיטבו, בדיוק כפי שהוא. 

תקווה ואמונה אינן דרושות במקום הזה. 

כדור הארץ התברר כגן העדן שייחלתי לו. 

החיים שאני חיה, שכולנו חיים, עולים על כל דמיון. 

                                     *************************

היקשרות ((Attachment למחשבה פירושה שאנו מניחים שהיא אמיתית. 

בלי לחקור, אנו מניחים שמחשבה היא אמת, אף שלעולם לא נוכל לדעת זאת. 

תכלית ההתקשרות היא למנוע מאתנו את ההכרה שאנו כבר האמת.

 איננו מתקשרים לדברים; אנחנו מתקשרים לסיפורים שלנו על דברים.

 מחשבות הן חברות, לא אויבות. הן רק מה שהן. הן מופיעות. הן תמימות. 

אנחנו לא מייצרים אותן. הן לא אישיות. 

הן כמו משב הרוח או העלים על העצים או טיפות הגשם המטפטפות. 

מחשבות מופיעות סתם כך, ובאמצעות חקירה פנימית אפשר להתיידד איתן. 

האם הייתם מתווכחים עם טיפת גשם? 

טיפות גשם אינן משהו אישי, וגם מחשבות אינן כאלה. 

זו המשמעות שאנו מייחסים לאותן מחשבות שנתפסת אצלנו כמשהו  אישי. תחקרו. 

תפגשו את המחשבות בהבנה. אם תקבלו מחשבה מכאיבה כלשהי בהבנה, 

בפעם הבאה שהיא תופיע אולי תגלו שהיא מעניינת. 

מה שהיה פעם סיוט הוא כעת רק משהו מעניין. 

כשהיא תופיע שוב, אולי תמצאו שהיא מצחיקה.

 בפעם אחרי כן, אולי לא תבחינו בה אפילו. 

                                         ************************

כשנפטרים מהפילטר שאני קוראת לו סיפור, 

מתחילים לשמוע את העצמי ברמה גבוהה יותר,

 והוא מתחיל להישמע כמוני, 

רק בדרכו שלו: מבריק, עצמו. ישנו הדהוד שלעולם אינו עוזב את המרכז. 

לומדים לכבד אותו, 

כי לומדים להכיר בכך שאין חיים אותנטיים מחוצה לו. 

                                       *************************

החוויה שלי היא שאני חופשייה. כך אני חיה בִּפְנים. 

חקרתי את החשיבה שלי, וגיליתי שאין לה שום משמעות. 

אני זוהרת באושר ההבנה. 

אני יודעת על סבל, ואני יודעת על אושר, ואני יודעת מי אני.

 אני טוב-לב. כולנו כאלה. 

שום נזק לא נגרם כאן. 

אני אכחיד את עצמי לפני שאדרוך על נמלה בכוונה, 

כי אני יודעת איך לחיות.

 בלי סיפור, אין מה לדאוג. 

כשאין מה לעשות, אין לאן ללכת, אין מי להיות, 

אין עבר או עתיד, הכול מרגיש נכון. 

הכול טוב. 

                                     ************************

"העבודה" תמיד משאירה אותך עם פחות מהסיפור.

 מי תהיה בלי הסיפור שלך? 

לעולם לא תדע עד שתחקור. 

אין סיפור שהוא אתה או שמוביל אליך. 

כל סיפור מרחיק ממך. עבוד עם ההיפוך; בטל אותו.

 אתה מה שקיים לפני כל הסיפורים.

 לאחר שהובן הסיפור, אתה הוא מה שנשאר. 

                                  ************************

"העבודה" תמיד מחזירה אותנו אל מי שאנחנו באמת.

 כל אמונה שנחקרת עד להבנה מאפשרת לאמונה הבאה לעלות לפני השטח. 

אתם מבטלים אותה.

 לאחר מכן אתם מבטלים את הבאה, ואת הבאה.

ואז אתם מגלים שאתם ממש מצפים בשמחה לאמונה הבאה. 

בשלב מסוים אתם עשויים לשים לב שאתם פוגשים כל מחשבה,

 כל רגש, כל אדם ומצב כחבר. 

עד שבסופו של דבר אתם מחפשים בעיה. 

לבסוף, אתם שמים לב שכבר שנים לא הייתה לכם בעיה.